בשוק של שנגחאי אפשר למצוא הכל.
מדיונוני ענק שניצודו במרכז האוקיינוס ועד לאייפון החדש שיצא לפני כחודש, נקנה על ידי גיק אמריקאי לאחר יום שלם בתור, נגנב על ידי נער רחוב והקיף את העולם בקופסת קרטון עד שהוצע למכירה בדוכן הפלאפונים המצליח בשוק.
קים ג'ואן העיף במכשיר רק מבט והמשיך הלאה, הוא לא פה בשביל לשחק. לאחר עשרות דוכנים, שלושה גרמי מדרגות ואלפי בדיקות חוזרות ונשנות לאחורי גבו הגיע קים למחוז חפצו - דוכן דגים קטן עם על שפת נהר החְוַאנְגפּוֹ.
קים בירך את המוכר לשלום, וביקש את הדג הכי עסיסי בדוכן. המוכר חייך, הצביע על דג שמנמן ועסיסי ולאחר הנהון קצר עטף את הדג והגישו בשקית. קים הודה למוכר, שלשל מספר מטבעות לידו המושטת והחל את דרכו חזרה. בכל מאודו רק רצה לפתוח את השקית ולהביט באוצר שעלה בחכתו, הוא נזכר באגדה מערבית שקרא פעם על בחור שקנה את הדג היפה ביותר במחיר מופקע, וכמו שרק באגדה מערבית יכול להתרחש, מצא בבטן הדג אבן יקרה.
אך קים לא חיפש יהלום, מה שקים חיפש היה יקר מפז.
קאיה חיכתה לקים בכניסה לדירה, נקרעת בין יצר ההרפתקנות שגעש בה ובין הדאגה לשלומו, בשבועות שעברו היא נקשרה אליו הרבה מעבר לכוונתה הראשונית. קים נקש ונכנס, נשק קלות לקאיה ואחר הוציא את הדג מהשקית. קים קילף בעדינות את נייר העטיפה וזרק את הדג לפח.
קים וקאיה שטחו את עטיפת הדג על השולחן והחלו לקרוא.
-
קים הכה על השולחן בכעס, מבטו הקרין שנאה טהורה לכל עבר בעוד הוא קורא את המכתב לפניו.
קים ג'ואן,
אתה והעיתון שברשותך התחייבתם לעמוד ברף השתתפות של שלושים אחוז מהוצאות העיתון, לצערנו ולצערך השנה לא גייסתם את חלקכם במימון העיתון ועל כן הממשלה לא מוכנה לממן את חלקה.
בעוד כחודש יפוג תוקף המימון לבניין, הציוד והמשכורות של מערכת העיתון. אך אנו ממליצים לך לפנות את אנשיך כבר עכשיו.
בברכה,
הועדה הציבורית לידע ותקשורת בשם ראש העיר יאנג שיונג.
המכתב נשלח לפני חודש.
בחודש זה הספיק קים לדפוק על כל שולחן במשרד התקשורת, לשלוח מכתבים ובקשות לכל פוליטיקאי שהכיר, להודות בכשלון ולבסוף להיפרד בצורה אישית מכל אחד ממעל מאה עובדי המערכת.
זהו יומו האחרון במשרד, הבניין כולו התמלא עובדים שהחלו בעבודת פירוק ואריזה של כל חפץ בעל ערך לקראת המכירה הפומבית.
קים הניח את חפציו בארגז הקטן, זרק פנימה את המכתב ויצא.
-
תן לי עוד אחד!
הברמן נתן מבט בוחן בקים, מצד אחד לא היה בו שום חשק לגרד בחור מעולף נוסף מהדלפק, ומצד שני במהלך השעה בא שהה הבחור בבר הספיק הברמן להשלים מחצית מהמשכורת החודשית שלו רק מהעודפים שמילאו את כוס הטיפ. הברמן החליט שהמחצית השנייה של המשכורת לא תאחר להגיע ומילא את הכוס. "קח קח, על חשבון הבית".
הבר היה ממוקם מחוץ למשרד העיתון, ובעוד זורם המשקה במורד גרונו צפה קים במנוף מוריד את השלט הענק מהבניין:
זמני שנגחאי
ידע הוא כוח
שני גברברים חיברו את כבלי המנוף לבסיס המילה כוח וסימנו למנוף למשוך.
"ידע הוא כוח!" זעק קים, "איזו שטות היא זו!", הברמן, מורגל במקרים אלו הישיר אליו את מבט הפסיכולוג והקשיב בשקט.
"יש לי שני תארים בתקשורת ובכלכלה, אני מכיר אישית את האנשים החזקים ביותר בעיר, הפוליטיקאים הגדולים ביותר התחננו בפני שלא אגלה את סודותיהם הכמוסים, היו לי קשרים בכל מקום, החל משכונות היוקרה ועד למשפחות הפשע ואיפה אני היום? איש לא בא לעזרתי!"
הברמן ניגב כוס בסימפטיה.
"את מכירה את העיתון שלנו זמני שנגחאי?" פנה קים לבחורה הצעירה בקצה השולחן, מצביע על השלט המתפרק. "ובכן", המשיך, "ממחר העיתון נסגר. תם זמנו. נמחק. נעלם מעל פני האדמה."
קים, כסוכן ממולח שלא מפספס דבר, זיהה את הבחורה עוד כאשר נכנס אל הבר וכבר החל לתכנן כיצד לסחוף אותה לשיחה. תוכנית מבריקה לא הייתה שם אבל אדי האלכוהול בראשו רמזו לו שלא יצליח להגות תוכנית חריפה מזו.
"למעשה זאת הסיבה שאני פה", אמרה הבחורה בחיוך. לתשובה כזו לא הכין קים את עצמו ועל כן נותר לו רק להשיב במבט מבולבל.
הבחורה הנמיכה את קולה והמשיכה "כעיתונאי אתה בוודאי מכיר," וכאן עברה ללחישה "את המחתרת". קים הנהן קלות, והביט לצדדים באינסטיקט. גם בזמן כזה לא בטוח שברצונו ליצור קשר עם הקבוצה הקיצונית.
"נשלחתי למסור לך כי יש לנו הצעה שתוכל להחזיר לך את העיתון" בעודה אומרת זאת הניחה הבחורה פתק מקופל בידו וקמה מהבר, משאירה אחריה שטר בעל סכום מכובד.
"מקווה שתחליט להגיע", לחשה באוזנו של קים לפני שיצאה מהדלת ונבלעה.
-
בדירתו בקומה העשרים, החל קים לעכל את המתרחש.
אין לו עבודה, פרויקט חייו פורק לחתיכות כנגד עיניו ובחורה מסתורית עקבה אחריו לבר והשאירה לו פתק המפנה לאיזה בניין נידח במערב העיר. קים לא היה תמים, הוא ידע שהסיבה שעיתונו נסגר הייתה כתבה לא מחמיאה שפרסם על ראש העיר המכהן יאנג שיונג מספר חודשים קודם לכן, בזמן שהלה עוד היה חבר מועצה. יאנג התקדם במעלה הסולם וברגע הראשון שיכל מצא את הסעיף שיפיל את העיתון. הדבר האמיתי ממנו פחד קים הוא שיאנג יתנקם בו בצירים פחות פורמאליים. לא חסרים סיפורים על הבחור שהתעמת עם אחד מבריוני השלטון על סעיף תקציבי זה או אחר, התייקרות הדלק או האמרת מחירי האורז, ולא מעט זמן אחרי אבדו עקבותיו. הכל בהתאם לעקרון הדמוקרטי הישן של "אם אין מי שיצעק על הבעיה, אין צורך לטפל בה".
הבחורה מהבר נראית מלכודת שתוביל את קים לאותה נקמה בלתי פורמלית. קים סרק שוב את הפתק. תחת הכתובת נחה חתימה קטנה בכתב מסולסל "קאיה". אין שום סיכוי שאני מגיע לפגישה.
-
קים הגיע לפגישה בדיוק בזמן.
"אנחנו מוכנים לממן את העיתון שלך", פתח האיש בשחור, "יש לנו האמצעים והכסף, אבל עליך לעשות זאת בתנאים שלנו. העיתון לא יהיה עוד כשהיה". קים סקר את הבחור מכף רגל ועד ראש. מדובר היה באיש נמוך ורזה, בוודאי בשנות העשרים המאוחרות. צלקת ורדרדה על לסתו הסיטה את תשומת הלב מהקמטים הרכים בצידי פניו.
"העיתון יהיה שונה במהותו, מטרתו תהה זהה למטרת המחתרת - לעורר מעשים. לכל כתבה תהיה מטרה ברורה, לעודד את הקוראים להביע דעה, למחות, לרצות להשפיע.
לא עוד כתבות בנוגע להצעות חוק שהתקבלו בצורה שנויה במחלוקת. הכתבות בעיתון יסבירו את הצעות החוק עליהם תתקיים הצבעה בזמן הקרוב, יסבירו את משמעות העברת החוקים הללו, והכי חשוב, איך לעצור או לתמוך בהעברת החוקים. בסוף כתבה על הצעת חוק תודפס כתובת הבניין בו תתקיים ההצבעה, תאריך ושעת ההצבעה וכתובת המייל של הפוליטיקאים הרלוונטיים. המסר יהיה ברור, אם הקורא רוצה להשפיע אין צורך לחכות לבחירות או להתפלל לכוח עליון - הקורא רק צריך לקחת את האחריות בידיו ליצור קשר עם המחוקקים, אולי אפילו להגיע ביום ההצבעה ובכך להשפיע על תוצאותיה. אנו לא נחכה ליום שאחרי ונכעס על העולם."
האיש בשחור נרגע מעט, עצר את נאומו הדרמטי, לקח נשימה עמוקה והמשיך.
"כך יהיה בכל כתבה, יוצג נושא עליו ניתן להשפיע, בכתבה יוצג כל המידע על הנושא ולבסוף הצעה, גירוי, קריאה לצאת ולשנות את מה שעתיד להתרחש. וכך יהיה בכל מדור, מדור הספורט יציע כרטיסים בסוף כל כתבה, במדור הכלכלי יוצגו צעדים מעשיים לכלכלת הבית ושנוי כלכלת המדינה שכל אחד יוכל ליישם בחייו האישיים. זהו חזוני. וגם חזונך אם ברצונך לקבל את עזרתנו".
הבחור בשחור הוציא קופסא קטנה והניח שתי גלולות בידיו, כחולה ואדומה.
"בפניך שתי אפשרויות, באפשרות הראשונה", החווה על הגלולה הכחולה, "אתה יוצא מפה, שוכח מכל מה שאמרתי לך וממשיך לחיות את חייך כצופה מבחוץ, קורא בעיתון על מה שהיה אתמול וכועס על כך שאיש לא רב על סגירת פרויקט חייך. עלינו כמובן אתה לא צריך לרחם, אנחנו נמצא כבר דרך להגשים את החזון. באפשרות השנייה", החווה האיש על הגלולה האדומה, "אתה יוצא מפה איתי, בוחר להיכנס עמוק עוד יותר למאורת הארנב, להלחם כדי שיחזור העיתון שלך ואולי להיות האחד שגם יעזור לבצע את השינוי האמיתי במקום בו אנו חיים, הבחירה בידייך". האיש בשחור בלע את הגלולות, "לחץ דם", הפטיר כמתנצל.
קים ידע שאת בחירתו כבר קיבל ברגע שיצא לכוון הכתובת שבפתק, הוא בפנים.
את השבועות הקרובים העבירו קים וקאיה בין חנויות מעופשות ורחובות צדדיים, נפגשים עם כל רחבי הקשת האנושית ואוספים ידיעות. הם ניפו את הידיעות שלא גירדו את רגשות הקוראים, לשו את הטקסט כדי שיעצבן, ילהיב ובעיקר ירגש את הקוראים, שיגרום להם לרצות ולזוז, ולבסוף אפו הכל לכדי גליון ראשון וחגיגי.
הבעיה האמיתית ידעו השניים, הייתה להפיץ את העיתון. הרשויות, העיתונים המתחרים ולא מעט מאנשי העיר יתנגדו להמהלך ולא יחסכו מאמצים לסכלו. ובכל זאת, בתאריך שנקבע נפגשו השניים עם הבחור בשחור והעבירו לו את הגיליון. האיש בשחור העיף מבט חטוף, העלה חיוך על פניו ומסר לקים פתק.
"לך לדוכן הדגים שבקצה השוק ובקש מהמוכר את הדג הכי עסיסי בדוכן".
 |
| ומה אם העיתון שלנו היה גם שימושי? |
