תגידו,
מה אם העיתון שאנחנו קוראים בכל יום לא היה עושה כל מאמץ כדי להכניס אותנו להיסטריה?
מה אם מהדורת החדשות לא הייתה מנסה "להעביר אותנו לפרסומות" כל הזמן?
לפני כמה זמן שמעתי את הפודקאסט הזה. מסופר בו על פרויקט בארה"ב שהובל על ידי פרופסורית Eve Picker מפיטסבורג. תכלית הפרויקט הייתה להוציא מקומון עם כל החדשות, אבל ללא האלמנט המייאש/ מכפיש: מקומון שימושי מלא בהזמנות לאירועים, לשיתופי פעולה, פעילויות קהילתיות וקריאה להשתתפות אזרחית פעילה.
די מגניב האמת.
תחשבו שאתם אשכרה מחכים לקרוא את העיתון היומי/ מקומון.
אני חושב איך אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה. מקומונים בארץ היו מצליחים עם אג'נדה כזו? יש קייס לעיתונות ארצית במודל כזה?
מה אם המדייה שאנחנו צורכים לא הייתה מנסה לצעוק, אלא הייתה מנסה קצת יותר להקשיב או לשתף אותנו?
ומה אם העיתון היומי שהייתי קורא היה שימושי, מפתיע ואפילו מעורר השראה?
ומה אם היינו משתמשים בעיתון ככלי להתחבר זה לזה?
ומה אם היינו משתמשים בעיתון ככלי להתחבר זה לזה?
